<h1>שבלי הלקט הקצר דיני ניקור סימן ט"ז</h1>
<h2>דף צג.</h2>
חלב שהבשר חופה אותו מותר. אמר שמואל, חלב שהבשר חופה אותו מותר, הוא חלב שעל הכסלים תחת הבשר אדום דק, ומתפשט תחת אותו בשר בכל הכסלים, ומה שהבשר חופה אותו מותר, וכשכלה למטה אותו בשר החופה אותו יוצא ממנו קרום לבן, ותחת אותו קרום אינו חשוב חיפוי בשר, אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר, וכן נראה בעיני רבינו שלמה זצ"ל דחיפוי בשר גמור הוא. תרבא דתותי מתני. אמר שמואל, האי תרבא דתותי מתני אסור, הוא שתחת המתנים שקורין לרכיצ"א, אסור לפי שאין הבשר חופה אותו, דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא, כשהיא הולכת איבריה מתפרקין ונעים, והמתנים פעמים למעלה והכסלים למטה ואין חופין החלב. אמר שמואל, האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת, והוא עצם שקורין ביזר"א ועליו יש חלב, ומחלב הכסלים הוא. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. חלב שהבשר חופה אותו מותר, הוא חלב שעל הכסלים תחת בשר אדום דק ומתפשט תחת אותו בשר בכל הכסלים, ומה שהבשר חופה אותו מותר, וכשכלה למטה אותו הבשר החופה אותו, יוצא ממנו קרום ותחת אותו קרום אינו חשוב חיפוי בשר, אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר, וכן נראה בעיני רש"י דחפוי בשר גמור הוא. החלב שתחת המתנים, אמר שמואל אסור לפי שאין הבשר חופה אותו דבהמה בחייה פירוקי מיפרקא, פי' כשהיא הולכת איבריה מתפרקין ונעים והמתנים פעמים למעלה והכסלים למטה ואין חופין החלב. אמר שמואל, האי תרבא דקילבוסתא אסור וענוש כרת והוא עצם שקורין ביזרא ועליו יש חלב ומחלב שעל הכסלים הוא.
קרום שעל הכסלים ולובן כוליא, הלך אחר המחמיר לשרש אחריה, כיון דלא מיתוקמא הילכתא כרב אסי, המחמיר יחמיר, והמונע לא הפסיד. חלב של איסור, זהו חלב שעל הקרב ושעל הדקין באורך אמה, כדאמר ריש לקיש, ריש מעיא באמתא בעיא גרירא. ושעל הכליות, ושעל המסס ובית הכוסות ודתותי מתני. חוטין שבחלב הכסלים. אמר רב אשי, חוטין שבחלב הכסלים אסורין, וחמשה חוטין איכא, תלתא דימינא ותרתי דשמאלא, תלתא מיפצלי לתרי תרי, ותרי מיפצלא לתלתא תלתא, ואי שליף להו כד חמימי משתלפי, ואי לא, בעי לחטוטי בתרייהו. חוטין שבעוקץ הזנב אסורין משום חלב, דינקי מחלב הכליות, וצריך כל אדם להיות זריז ליטלם ולנקר כל הזנב, ומי שאינו מנקרו ואוכלו, עובר עליו משום חלב, והזהיר ישים לב על זאת. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. קרום שעל הכסלים ולובן כוליא הלך אחר המחמיר לשרש אחריה. חלב של איסור זהו חלב של הכרס ושעל הקיבה ושעל הדקין באורך אמה ושעל הכליות ושעל המסס ובית הכוסות ושתחת המתנים. חוטין שבחלב הכסלים, אמר רב אשי אסורין, וחמשה חוטי איכא, תלתא מימינא ותרי משמאלא, תלתא מיתפצלו לתרי תרי, ותרי מיפצלי לתלתא תלתא, ואי שליף להו כד חמימי משתלפי, ואי לאיו בעי לחטוטי בתרייהו. חוטין שבעוקץ הזנב, אסורין משום חלב דינקי מחלב הכליות, וצריך כל אדם להיות זריז לנקרם, ולנקר כל הזנב, ומי שאינו מנקרו ואוכלו עובר משום חלב.
חלב חוטין, אמר שמואל חוטין שביד אסורין. אמר רב יהודה, ריש מעיא באמתא בעיא גרירא, כשהדקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרר החלב שעליהן עד אורך אמה, וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר' ישמעאל וחבריו באלו טרפות [מ"ט ע"ב], והוא אסור משום חלב שעל הקרב, ומשם ואילך הם דבוקין בכנתא שקרוין אנטרי"ל והוא שומן ומותר, ובלבד שינקרו מתוכו הוורידין שבו. חוטין של איסור. אמר אביי, חמשה חוטי הוו, פירוש ה' מקומות יש בהן חוטין של איסור, דטחלי ודכפלי ודכולייתא, משום תרבא הן אסורין, דידא ודלועא, פי' שביד ושבלחי משום דמא, אי מחתך להו ומלח להו שפיר דמי, והנך תלתא לית להו תקנתא. קרום של איסור. אמר רב כהנא, חמשה קרמי איכא, תלתא אסירי משום תרבא ותרי משום דמא, דטחלי ודכפלי ודכולייתא משום תרבא, דביעי פירוש של ביצי זכר, ודמוקרא פירוש שעל המוח משום דמא. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. אמר רב יהודה, ריש מעיא באמתא צריך גרירא, פי' כשהדקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרר חלב שעליהן עד אורך אמה וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו רבי ישמעאל וחביריו באלו טרפות והוא אסור משום חלב שעל הקרב, ומשם ואילך הם דבוקים בכנתא שקורין אינטריילייו בלע"ז והוא שומן ומותר, ובלבד שינקרו מתוכו הוורידין שבו. אמר אביי, חמשה חוטי הוו, פי' ה' מקומות יש בהם, חוטין [של איסור, שבטחול ובכסלים ובכליות אסורין משום חלב] שביד ושבלחי אסורין משום דם, ואי מחתך להו ומלח להו שפיר דמי, אבל הנהו תלתא לית להו תקנה. אמר רב כהנא, חמשה קרמי איכא, תלתא אסורין משום תרבא ותרי משום דמא, דטחלי ודכפלי ודכולייתא אסורין משום תרבא, דביעי. פי' של ביצי זכר, ודמוקרא, שעל המוח אסורין משום דם.
דין נקור הבשר לרבינו שלמה זצ"ל. כיצד מנקרין את הבשר. חולק את הראש לשנים, ומפשיט את קרום המוח. בא לו אצל הלשון, ומוציא ממנו שלשה חוטין, אחד מימינו, ואחד משמאלו ואחד באמצעיתו. יורד אצל הצואר, ומוציא ממנו ד' חוטין, ב' מצד זה וב' מצד זה סמוך לגרגרת. (מצד) [מפרק את] החזות, ומראש כל אחד מוציא מהם גיד אחד שתחת הבשר סמוך לראשי הצלעות. בא לו אצל היד, מוציאו עם הכתף ומפרידו מן הצלעות, ובמקום החתך מוציא גיד עבה, חותכו ומחטט אחריו עד ראש היד, וחותך גם עיקרו, וכן לכתף השנית, וחותך ביד מלמעלה, ומוציא משם גיד אחר אדום ומדתו כמדת היד, ועוד חותך בה סמוך לעצם ומוציא משם גיד שני, וכן ליד השנית. יורד אל הכסלים, וקולף את קרומן ובם מוציא ה' חוטין, ג' מימין וב' משמאל, של ימין מתחלק לב' ב', ושל שמאל מתחלק לג' ג', תופשן ומתכוין להוציא את כולן, יצאו מוטב ואם לאו יחטט אחריו. בשר המתנים מקלפו ומסיר כל החלב אשר תחתיו והבשר אשר על ראש החוטין, וקולף כל העצמות אשר תחתיו, וחותך כל החלב אשר מסוף המתנים עד האליה עם כל הגידים הנתפשין בו, ומחטט אחריהן יפה. בא לו אצל האליה, מוציא ממנה חוט אחד ומתחלק לשנים, והולך עד סופה וגורר פניה הרואין למטה עד שייראו כל העצמות. יורד אל הירך ומוציא ממנו גיד הנשה עיקרו וענפיו עם שמנוניתו, וכן לירך השנית. נכנס אצל בני מעיים, הלב קורעו ומוציא את דמו, ומוציא את החלב המכסה את הקרב, והחלב אשר על המסס ובית הכוסות ועל הכליות והקיבה, וקולף את הכוליא וחולק אותה, ומוציא לובן שבה, וכן לכוליא השנית. הטחול קולף את קרומו ומוציא את גידיו, וכן הביצים קולף את קרומן, ומשליך שנואת הזאבים עם אמה מראש המעיים, והמעיים הכרוכין קולף את הקרום שעליהם, וכן הקרום שעל החלחולת, ומוציא הגיד שבצידה, והשומן שבין המעיים, והמעיים הכרוכין אינן ראויין לקדרה. תם ניקור הבשר ובמהרה טוב נתבשר אמן. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. ניקור הבשר לרש"י ז"ל, חולק את הראש, ומפשיט את קרום המוח. בא לו אצל הלשון, ומוציא הימנו ג' חוטין אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד מאמצעיתו. יורד אל הצואר, ומוציא ממנו ד' חוטין, ב' מצד זה וב' מצד זה, סמוך לגרגרת מצד החזה ומראש כל אחד מוציא מהן גיד אחד שתחת הבשר סמוך לראשי הצלעות. בא לו אצל היד מוציאו עם הכתף ומפרידו מן הצלעות, ובמקום החתך מוציא גיד עבה חותכו ומחטט אחריו עד ראש היד, וחותך גם עיקרו, וכן לכתף השנית, חותך ביד של מעלה ומוציא משם גיד אחד אדום, ומדתו כמדת היד, ועוד חותך בה סמוך לעצם ומוציא משם גיד שני וכן ליד השנית. יורד עד הכסלים וקולף את קרומן ובם מוציא ה' חוטין ג' מימין וב' משמאל, של ימין מתחלק לב' ב' ושל שמאל מתחלק לג' ג', תופשן ומתכוין להוציא את כולם, יצא מוטב, ואם לאו חוטט אחריהן. בשר המתנים מקלפו ומסיר כל החלב אשר תחתיו והבשר אשר על ראש החוטין וקולף כל העצמות אשר תחתיו, וחותך כל החלב אשר מסוף מתנים עד האליה עם כל הגידין הנתפשים בו, ומחטט אחריהן יפה. בא לו אצל האליה ומוציא ממנה חוט אחד ומתחלק לשניים והולך עד סופה. גורר פניה הרואין למטה עד שיראו כל העצמות. יורד אל הירך, ומוציא ממנו גיד הנשה עיקרו וענפיו עם שמנוניתו וכן לירך הימנית. נכנס אצל בני מעים, הלב קורעו ומוציא את דמו, ומוציא את החלב המכסה את הקרב והחלב אשר על המסס ובית הכוסות ועל הכליות והקיבה, וקולף את הכוליא וחולק אותה ומוציא לובן שבה וכן לכוליא השנית, הטחול קולף את קרומו ומוציא את גידיו. וכן הביצים קולף את קרומן, ומשליך שנואת הזאבים עד אמה מראש המעים, והמעים הכרוכים קולף הקרום שעליהן, וכן הקרום שעל החלחולת ר"ל טבאחיה בלע"ז, ומוציא גיד שבצידה והשומן שבין המעים והמעים הכרוכים אינם ראוים לקדירה.
מה שנוהגין לנקר הבשר בתוך ג' ימים, שאלתי מלפני רבינו הגדול נ"ע ואמר לי, אף אבא זהיר בכך אבל לא שמעתי טעם, מפני שלא נמצא כתוב, וכמדומה לי שדם נבלע באברים תוך ג' ימים ושוב אינו יוצא במליחה, או שמא מטעם לא ליסחוף איניש כפלי כי אית ביה תרבא עילוי בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא [ח' ע"ב], ובתוך ג' ימים שמא בולע, כאן וכאן אין חוששין. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. מה שנוהגין לנקר בשר תוך ג' ימים, שאלתי מלפני ר' הגדול ואמר לי, אף אבא זהיר בכך אבל לא מצאתי טעם מפני שלא נמצא כתוב, וכמדומה לי שדם מתבלע באיברים תוך ג' ימים ושוב אינו יוצא במליחה, או שמא מטעם לא ליסחוף איניש כפלי כי אית ביה תרבא עילוי בישרא דדייב תרבא ובלע בשרא, ובתוך ג' ימים שמא בולע וכאן וכאן אין חוששין.
תשובת רבינו נתן שהשיב לר' מנחם זצ"ל, על אודות המוח, שראה כתוב שהמוח אסור לגמרי, שאמר אף זה כנודות של יין, לא תאבה לו ולא תשמע אליו ואין לסמוך עליו, שהרי ההלכות גדולות, והרי הלכות פסוקות, והרי תשובות הגאונים, ואין אחד מהם אוסר, וכל שכן רבותינו שמעו וראו מהראשונים שהיתר גמור הוא, וכל שכן התלמוד בפרק גיד הנשה, חמשה קרמי הוו, דידא, ודלועא, ודמוקרא, אסירי משום דמא, אדאתא למיסר קרמא דמוקרא ליסר כולה, אלא מצוה למילף מינה, דמוקרא גופה מותרת. ועוד, רישא בכבישא אותבי אנחיריה, אי דץ ביה מידי שרי, פי' כשתרצה לצלות הראש בגחלים צריך שיהיו כל נחיריו של ראש נמוכין למטה כדי שיזוב הדם, וכן נוהגין כאן הכל. ואם תאמר, במוח של עצמות ששוברין אותו ומוצאין דאסמיק, על זה שאלתי מרבינו נ' עדן ואמר לי דמותר הוא, כעין בשר דאסמיק דמלחו ליה, ולכך חותכין העצם ופותחין פתח במעט מצד אחד או משני צדדין, ומולחין להכניס בו מלח, ומשאב שאיב לדמא, ומידי דהוה ביה דמא דגרסינן בפרק כל הבשר [קי"ג ע"א] מלחי לי גרמא, ומסקינן, ובלע להאי גיסא, אלא לא שנא. ההוא מוחא דרישא דלא הוו נהיגי לבשלו בקדרה שמבשלין בה בשר, ושאלתי לפני רבי ואמר לי, כיון דמלחינהו שפיר דמי דגידין דידהו משום דמא אינון, ואפילו עם הבשר שפיר דמי. מצאתי בתשובות הגאונים, ראש התרנגולת שלא נקרע, בין נמלח בין לא נמלח אסור, מאי טעמא, דלא גרע מצלי דאמר [רבא], רישא בכבשא אנחיה אבית שחיטה, אי דץ ביה מידי, מידב דייב דמא ושרי, אנחיה אצדדין דידיה מיקווא קויי ואסירי, והכא נמי קא קאוי דמא דידיה ואסור. [שבלי הלקט דיני ניקור סימן ט"ז]. השיב רבינו נתן לר' מנחם ז"ל, על אודות המוח שראה כתוב שהוא אסור משום דם. אמר, לא תאבה לו ולא תשמע אליו ואין לסמוך עליו, שהרי ההלכות גדולות, והלכות פסוקות, ותשובות הגאונים, ואין אחד מהם אוסר. כשרוצה אדם לצלות הראש בגחלים, צריך שיהיו הנחירים של ראש נמוכין למטה כדי שיזוב הדם, וכן נוהגין הכל. והמוח של עצמות, ששוברין ומוצאין אותו שהוא אדום, שאלתי לרבנו ואמר לי, מותר הוא כעין בשר דאסמיק דמלחו ליה, ולכך חותכין העצם ופותחין פתח מעט מצד אחד או משני צדדין ומולחין להכניס בו מלח ומישאב שאיב לדמא. המוח מהראש שלא היו נוהגין לבשלו בקדירה שמבשלין בה בשר, שאלתי לר' ואמר לי, דמלחינהו שפיר, דגידין דידהו משום דמא אינון ואפילו עם הבשר שפיר דמי. ראש התרנגולת שלא נקרע, בין נמלח בין לא נמלח אסור, מאי טעמא, דלא גרע מצלי, דאמר (רבא) [רישא] בכבשא אנחיה אבית שחיטה אי דץ ביה [מידי] מידב דאיב ושרי, אנחיה אצדדין דידיה מקיווא קוו ואסירי, והכא נמי קא קווי דמא דידיה ואסור.
